בס"ד
"קינות" לזכר יהודים תחת בני דת הישמעאלים
מלוקט
ומעובד על ידי ניסן רצלב-כ"ץ
קינאנה,
סאפיה, ראיחנה, יוסף הנגיד, ועוד אלפי אלפים... בני קורייזה, חייבר, ופאדאק, ואחיי
בני תימן, סוריה, צפון אפריקה, ומצריים, ועוד מאות רבות ששמותיהם נחרטו רק עם אל....
גם "על אלה אני בוכיה...."
'רצוני לגרש אתכם'
קם
המשוגעא, נביא השקר, ואמר לחייליו: "אל
היהודים!" כשהגיעו אליהם, אמר אותו הרודן ליושבי בית המדרש: "אם תקבלו
על עצמכם את חוקי האיסלאם - תינצלו. דעו לכם כי כל העולם כולו שייך לי - וברצוני
לגרש אתכם מארץ זו."ב
---------------
'אבותינו, חכמים וצדיקים היו'
אותו
המשוגע הכריח את היהודים להתאסף בשוק ואיים: "התאסלמו! או שתיענשו כמו רבים
וחזקים מכם לפניכם!"
פעם
אחר פעם - בבית המדרש ובבית הכנסת, בשוק ובמבצר - להצעה ואיומי המשוגע, ענו
היהודים בשלילה, באומרם: "לא ולא. נלך אנו בדרכי אבותינו, שהרי חכמים וצדיקים
מאיתנו היו."ג
---------------
'לעולם לא נוותר על מצוות תורתינו הקדושה!'
באו
אחיי ונזכור את תחנוני שבט יהודי אחד, בני נדיר, בפני אותו רודן ישמעאלי משוגע,
שלא יישפך דמם. הקהילה גורשה, ועיני הצוררים נדהמו לראות את היהודים עוקרים
ולוקחים את מזוזות ביתם.ד
ועוד
נזכור את בני קורייזה הגיבורים, אשר עמדו במצור חמש ועשרים יום.
אמר
קעב, נשיא שבט הקורייזה, לאנשי עמו שבמבצר הנצור: "אפשר לציית לאותו איש
וללכת בדרכיו ולהיות בטוחים!"
ענה
לו העם: "לעולם לא נוותר על מצוות התורה, ולא נחליפן באחרות!"
ענה
להם: "אפשר להרוג את ילדינו ונשותינו, ולצאת אל המשוגע וחבורתו בחרבות
שלופות. ואם נמות בקרב לא נשאיר יתומים אשר יסבלו בידי האויב."
ענה
לו העם: "וכי נהרוג את המסכנים הללו? מה שווים לנו חיינו בלעדיהם!"
ענה
להם: "הלילה ערב שבת. ייתכן והמשוגע חושב שלא נתקוף בשבת. אולי נפתיע?"
ענה
לו עמו: "וכי מחללי שבת אנחנו?"
אוי
מה היה לנו, בני קורייזה! לא יכלו יותר וחייבים היו לוותר, וירדו מהמבצר לתוך ידי
האכזר.
תעלות
חפרו אנשי אותו המשוגע, ממש בלב השוק שנשתתק. העמידו את אנשי קורייזה בקבוצות ליד
המקום. ובסייף כרתו את ראשיהם, קבוצה אחר קבוצה. נפלו הגופות לתוך התעלות. וקעב
ביניהם.
שבע
מאות, ויש אומרים תשע, גברים יהודים מצאו את מותם שם, בשוק של בני קורייזה. והנשים
והילדים מבני קורייזה הקדושים - לשפחות ועבדים נלקחו ונמכרו. וכל רכושם לבוז.ה
---------------
שפחה,
ולא כופרת בדת ישראל!
ובואו
נזכור את ראיחנה, אחת מבנות קורייזה, אשר האכזר והמשוגע חטף ללוותו. העדיפה היא
להישאר יהודיה ושפחה, מאשר להמיר את דתה ועמה באלה של הרודן.
"הלא
טוב יותר לי וטוב יותר לך," כך אמרה, "אם אשאר בת ישראל!" היא ענתה
למשוגע בגבורה.
ועוד
אישה יהודייה – כלה חדשה וחסודה – אשר המשוגע לקח גם היא לשפחה. הלא היא סאפיה,
אשת קינאנה, ראש שבטי חייבאר.
כאשר
בנות דודה של סאפיה ראו גופות בני עמם מוטלים על הארץ, יללו הן ועטרו ראשן עפר
ואפר. "הסירו את השדים הללו מעליי!" שאג המשוגע, אך את סאפייה שמר קרוב אליו
עצמו.ג
אוי
מה היה לנו!
---------------
עינוהו!
פקד האכזר
אחר
כך בא קינאנה, חתנה של סאפיה. מובא כבול בפני האכזר: "עינוהו עד אשר יגלה
היכן נסתרו אוצרות היהודים!" פקד המשוגע ההוא. הציתו הרשעים אש מעל לבו של
קינאנה, וכמו חנינא בן טרדיון, לא ולא יצאה נשמתו. עד אשר פקד שוב המשוגע –
"כרות את ראשו!" ותו לא.
אחד-אחד
נפלו, ונכנעו, ונשחטו, ונשרפו, ונחנקו יהודי חצי האי ערב בפני המשוגע וחייליו.
עד
אשר פקד הרשע על עמו: "להרוג לאבד ולהשמיד את כל היהודים, מנער ועד זקן,
אנשים, נשים וטף – כי את דת המלך הם לא עושים!"ג
---------------
בכל מקום אליו הגיע
סייף הישמעאלים, שם באו הרג והרס על היהודים.
בתי כנסת ובתי מדרשות ובתי יהודים רבים נחרבו במצוות המלכים האכזרים - במצריים,
ובסוריה, ובתימן.
פקודות שמד בלשון
הערבי פקדו קהילות יהודיות רבות, ולא נשכח אותם לעד. תימן – שניים, בבל – שניים,
ומרוקו – שלוש פעמים.
------------------
הנגיד הנצלב
בעשור השני לאחר מות
המשוגע, קם מלך ממשיך ואידריס הראשון שמו. בהכנעת מורוקו לדת הישמעאלים הוא החריב
קהילות קדושות שלמות בלי להותיר אבן על אבן, וגם לא אחד מעיר ושניים ממשפחה.
ולא שם הפסיק ההרג.
מאות שנים אחר מכן, בכל מדינות צפון אפריקה תחת שלטון דת הישמעאלים, הקהילות
הנבנות מחדש עוד פעם נחרבו בידי אלמוהאדים אכזרים. בידי בני ישראל הבחירה הבלתי
אפשרית: חלל דת אבותיכם או למות בכדי לקדשו.
בשנת ה'רכ"ו
ישמעאלים בהמוניהם טבחו באלפי בני ישראל בעיר פאס. השרידים המוצלים מאש - רק
אחד-עשרה במספר. תאוות הדם לא שקקה בין בני ישמעאל, ועוד המשיכו מסע הרצח לערים
רבות במערב הערבי.
ובין השנים
ה'תרכ"ה וה'תרמ"א יתר על שלוש מאות בני ישראל נפלו תחת חרב דת המשוגע
בעיר מרקש הגדולה. לפניכן, נפלו מאות מאחינו היקרים לשליט רוצח הנודע, עלי בורזי
פאשה, במדינת לוב הקרובה. וגם באלג'יר טבחו תומכי דת הישמעאלים בבני ישראלים
הרחמנים, בשנים ה'תקס"ו, וה'תקע"ו, וה'תקצ"א.
ותא שמע, מה אירע
ליוסף הנגיד הגדול, על אף שהיה הווזיר לשליטי גרנדה שבספרד. הוא נצלב בידי המון ישמעאלי
בשנת ד'תתכ"ז. וכי לא די במוות משונה זה, מיהרו הרוצחים לרובע היהודי,
והרסוהו ושרפוהו.
מניין ההרוגים ביום
אחד, חמשת אלפים קדושים, ושללם לבוז.
וכי העין תפסיק לדמוע
על הדם הספוג באדמת אנדלוסיה הרחוקה?
------------------
עלילת דם מביא דם
בארץ המן
וכי נמכרו עמי להשמיד
להרוג ולאבד ביום אחד בחודש הראשון, הוא חודש ניסן[ו].
העלילו עלילה, בני המן הרשע, שיהודי העיר משהד לעגו לדתם, בקריאתם לכלב בשם האימאם[ז].
באש העלו בתי הכנסת של
העיר בפרס, כשברחוב תקפו ורצחו וחמסו ואנסו. ושבע בנות ישראל, ילדות טהורות, נלקחו
ונעלמו ונהיו לשפחות.
ל"ו צדיקים נגדעו
באותו יום נורא, מתוך מאה משפחה, כארבע מאות נשמה.
מנער ועד זקן, טף ונשים,
אוי, עם מרדכי, מה היה גורלם?
כשלוש מאות משפחות,
משפחה ומשפחה, אנסו הפרסים לקבל את דתם. ולא, ראשיהם ייכרתו, וילדיהם לרשעים
יימסרו.
במסירות נפש עילאית,
בסביבה קנאית, שמרו יהודי משהד על גחלת ומנהג. דבקותם וסבלם יספרו לדורות עולם.
-------------------
ישראל בסוף תימן –
ישמע האל את זעקתו
אסמעיל שם השליט אשר
שילח את חילותיו לכל ישובי ישראל ברחבי ממלכתו וציוה: הביאו לפניי את ראשי העם
כבולים בשלשלאות. הציע להם ההצעה הידועה: לבוא בברית דת הישמעאלים משסירבו, ציווה
"להוקיע אותם ערומים נגד השמש שלושה ימים, אולי יפחדו ויתפתו... ולא רצו להתפתות
להמיר דתם. ויאסרום בכבלי ברזל ויכלאום תחת הארץ במקום אפל חשך וצלמות מקום סרוח
מקום צחנה ובאשה, והיו שם שלושה חדשים."[ח]
ולא די בזה. ראש
הקהילה רבי שלמה ג'מל, נרצח בידי המלך הנרגז והנפחד.
ולא די בזה.
הגלה
את ראשי העם לאי בים סוף ואת יתר העם כלא במבצרים.
ולא די בזה. גזירות
שונות ומשונות, ידועות כגזירות העטרות, הוטלו על אחינו בני תימן על מנת להשפיל
כבוד ישראל ואלוהיו.
תחת איסמעיל הגיע אחר,
אחמד אבן חסן אל-מהדי שמו, שהלך בדרכי המשוגע הנודע, ואת תימן מיהודים ביקש לטהר. גזר
הוא על היהודים לנדוד ולנוע, אל מדבר נידח וצחיח. מגיפות, רעב וצמא היו מנת חלקם, ושליש
מיהודי תימן לא חזרו מגלות מוזע. ביניהם ספרי תורה חיים, רבנים ונשיאים, וגם ספרי
תורה נישאים, כתבי קודש וקודשי תפילה – כולם קבורים במדבר מוזע.
ולא די בזה. אַיֵּה היתומים
הרכים? ילדים יהודים נחטפו והוכרחו לקבל את דת האויב. לא אחת זה אירע, ולא שתיים.
והיו היתומים למשרתי האדונים מבין בני הישמעאלים.
ומי שעזר להסתיר את
האוצר, הלא גם הוא נאסר ונגרר אל אמונת הנבער. ואם לא, למוות נמסר.
כך נפלו גדולים
וקטנים, כל הקהילה הקדושה מסרה את נפשה, על מנת להציל את בת עינה – הילדים היתומים
מאב ואם.
אויה, איה הילדים הרכים?
איכה נפלו גיבורים ואיכה
נפלו קטנים. אל נקמות ה', הופיע.
א. מוחמד, מייסד
האיסלאם, ע"פ הגדרת הרמב"ם.
ב. מבוסס על מקור
בסיסי של דת האיסלאם, ליקוטי מאמרים ומעשים של מוחמד (ספר אהאדית') "סחיח
בוכארי" (כרך 4, ספר 53, אמרה מס' 392).
ג. על פי "סיראת
ראסול אללה", הספר הביוגרפי הראשון והמקובל ביותר בעולם המוסלמי שמתאר את
תולדות מוחמד. נכתב בערך 80 שנה לאחר מותו, ושוכתב מחדש בערך 200 שנה לאחר מותו של מוחמד.
ד. כנ"ל
ה. כנ"ל. הדו-שיח
בין קעב לאנשי עירו נרשם במקור.
ג. על פי "סיראת
ראסול אללה", הספר הביוגרפי הראשון והמקובל ביותר בעולם המוסלמי שמתאר את
תולדות מוחמד. נכתב בערך 80 שנה לאחר מותו, ושוכתב מחדש בערך 200 שנה לאחר מותו של מוחמד.
ג. על פי "סיראת
ראסול אללה", הספר הביוגרפי הראשון והמקובל ביותר בעולם המוסלמי שמתאר את
תולדות מוחמד. נכתב בערך 80 שנה לאחר מותו, ושוכתב מחדש בערך 200 שנה לאחר מותו של מוחמד.
